"סיפור מאולתר"
קטעים ממכתב ששלח 'גפני' מכלא אשל, באר-שבע, ינואר 2004
כאשר שימשתי איש ביטחון "אחראי משמרת" קראו לי
למשמרת
לפתע ביישוב בת חפר סמוך לטול כרם עקב סלילת כביש חוצה ישראל
מתוך אשמות היישוב הפקיעו שטח רב והרסו את הגדר שמקיפה את
היישוב.
תפקידנו היה לשמור שתושבי היישוב לא יפריעו לעבודות
שמתנהלות.
ושלא יגרמו נזק לציוד המכני שנמצא שם, וגם מניעת חדירות של
מחבלים ליישוב אשר הגדר נהרסה כליל לצורך סלילת הכביש.
כמובן היישוב ממוקם סמוך לקו התפר וזאת היתה תקופה לא קלה
הפיגועים לצערי היו ברצף מזעזע והיינו בדריכו מתמדת.
מבחינה גיאוגרפית המיקום היה רגיש למדי נקודת חיכוך רגישה
והמגע עם האוכלוסיה הפלסטינית בלתי נפרד.
נכון שזאת היתה החלטה ממשלתית להקים את כביש חוצה ישראל אבל
את
תושבי היישוב זה ממש לא עניין מכיוון שהפקיעו להם חלק ניכר
מאדמותיהם
ועניין הגדר פגע בבטחונם היום יומי.
סמוך לשעה 23:00 הייתי בסיור שיגרתי בין נקודות תצפית של
מאבטחים שפיזרתי לאורך הגדר לצורך הגנה על היישוב.
נורתה לעברנו אש מכיוון של טול כרם אני ברגע זה הלכתי ברגל
סמוך לגדר התכופפתי שלא יפגע זה היה צרורות ברצף והקליעים
פגעו בגדר אתה רואה את הקליעים הזוהרים בלילה איך פוגעים
בגדר
אמנם זה נשמע מלחיץ אני לא התרגשתי במיוחד יצרתי קשר עם
המאבטחים בעמדות במטרה לודא שאף אחד מאנשי לא נפגע
במקביל לרגע חשבתי לעצמי לצעוק להם לאותם יורים שאני ערבי
בכלל ולא מתכוון לפגוע בכם אבל עצם היותי מתחזה ליהודי
מנע ממני את הצעד הזה.
תודה לאל שזה הסתיים בלי נפגעים אבל אני חייב לציין שהרגשתי
ממש
כיהודי לכל דבר במהלך תפקידי כאיש בטחון ולא רציתי שאף אחד
יפגע ביהודים שאני שמרתי עליהם בכל מקום.
כך הסתיימה משמרת אחת במסגרת תפקידי כמאבטח בשירות
הביטחון.
אני אישית מאחל לשני העמים שיקומו מחר בבוקר ליום חדש מלא
אהבה רצון לשלום ודיאלוג משותף כי פשוט נמאס לשמוע על הרוגים
משני הצדדים כי זה ממש חבל על כל נפש שאנחנו מאבדים ורק
אנחנו יכולים לעשות סוף לטרגדיה הזאת.
אגב אני ממש מאוכזב מהעונש שמדינת ישראל הענישה אותי
על תרומתי למדינה ועל ההקרבה שלי לעם היהודי.
זה ממש לא צודק אבל זה לא שינה את דעותי.