|
בפני: |
כבוד השופט ס' ג'ובראן |
|
העורר: |
משה זוהר |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
מדינת ישראל |
|
ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
בב"ש 922050/5 מיום 19.7.05, שניתנה על-ידי כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל |
בשם העורר: עו"ד דרור ארד-אילון
בשם המשיבה: עו"ד אילה אורן
בפני ערר על החלטת
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בב"ש 92205/05 מיום 19.7.05 (כבוד השופטת
ד"ר ד' פלפל), אשר קיבל חלקית את הבקשה לעיון מחדש בתנאי השחרור ממעצר של
העורר.
כנגד העורר הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום,
המייחס לו עבירת רצח.
על-פי הנטען בכתב האישום, העורר רצח את אביו בשיתוף עם מטפלו
של האב, ולנטין טוקילה, כאשר המניע למעשה היה להחיש את זכייתו של העורר בירושת
אביו. בכתב האישום מטען, כי אביו של העורר סבל ממחלת ניוון שרירים סופנית והעורר
ניצל את מצבו הרפואי הקשה מתוך מטרה לזכות ברכושו. לפיכך, החתים העורר את אביו על
מסמך הממנה אותו באפוטרופוס על גופו ורכושו. העורר אף ניסה להעביר מחשבון אביו
בבנק לחשבונו סכום של 400,000 ש"ח. בתמצית נטען, כי העורר ניתק את אביו
ממכונת ההנשמה, אליה היה מחובר, וגרם למותו.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל) הורה, ביום
11.5.03, לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.
על החלטת בית-המשפט המחוזי לעצור את העורר, הגיש העורר
לבית-משפט זה ערר.
מאחר וחומר החקירה לא היה עקבי וניתן היה לפרשנויות שונות,
החליט בית-משפט זה (כבוד השופט (כתוארו דאז) א' מצא), ביום 3.6.03, להחזיר את
הדיון לבית-המשפט המחוזי ולדון בחלופת מעצר, למרות חומרת העבירה. בית-משפט זה קבע,
כי התשתית הראייתית העומדת בשלב זה כנגד העורר אינה מצדיקה להחזיקו במעצר תקופת
זמן כה ממושכת. כמו-כן, ציין בית-משפט זה בסיום החלטתו, כי תנאי השחרור צריכים
לכלול מעצר בית מלא בפיקוח צמוד, ערבויות כספיות גבוהות וכן איסור מוחלט ליצור קשר
עם עדי התביעה (בש"פ 4453/03).
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט צ' גורפינקל)
שחרר, ביום 4.6.03, את העורר למעצר בית מוחלט בביתו ברחוב ה' באייר 89 בראש העין
בפיקוח לסירוגין רעייתו - רחל זוהר, אמו - אביבה זוהר, חותנתו – הדסה הרמנוף וכן
גיל סער. כן נקבע, כי העורר רשאי לצאת לפגישות במשרד בא-כוחו לאחר הודעה של 24
שעות מראש לפרקליטות ובלווי אחת המפקחות ביציאה ובחזרה מהבית. כמו-כן, חויב העורר
בהפקדה במזומן או ערבות בנקאית צמודה ובלתי מוגמרת במועד בסך 250,000 ש"ח.
עוד נקבע, כי העורר, אשתו, אמו, חותנתו וגיל סער יחתמו על ערבות עצמית וערבות צד
ג' בסך 200,000 ש"ח כל אחד להבטחת תנאי השחרור. יתרה מזאת, כנגד העורר הוצא
צו עיכוב יציאה מן הארץ עד תום ההליכים במשפטו.
מאז שחרורו ממעצר, הגיש העורר חמש בקשות, לרבות הבקשה נשוא
ערר זה, להקלה בתנאי שחרורו (ב"ש 90802/03 ביום 3.9.03; ב"ש 90683/04
ביום 23.2.04; ב"ש 92714/04 ביום 5.8.04; ב"ש 93704/04 ביום 17.11.04
וכן ב"ש 92205/05 ביום 28.6.05). שתי הבקשות הראשונות נדחו וכך גם עררים
שהוגשו לבית-משפט זה על החלטות הדחייה (בש"פ 9897/03 ובש"פ 4781/04 אותם
דחו כבוד השופט י' טירקל).
ביום 24.8.04 נעתר בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן)
באופן חלקי לבקשת העורר והתיר לו לצאת מביתו לעבודה במשך שעות היום, עדיין בפיקוח
צמוד.
ביום 13.12.04 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד)
בקשה לבחון מחדש את תנאי שחרורו. כבוד השופטת נ' אהד נימקה את החלטתה, בין היתר,
בכך שצפתה, כי משפטו של העורר יסתיים במהלך החודשים ינואר עד אפריל 2005.
לטענת בא-כוח העורר, המשפט לא הסתיים במועד הצפוי ועוד
צפויים לו חודשים רבים. מכאן הוגשה בקשתו האחרונה של העורר לעיון מחדש בתנאי
השחרור ממעצר לבית-המשפט המחוזי. בבקשתו הצביע בא-כוח העורר על שני אפיקים: האחד,
לבטל את מעצר הבית החלקי בו נמצא העורר. והשני, להקל את תנאי מעצר הבית.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל) הסיר, ביום
19.7.05, את הפיקוח החל על העורר לגבי הנסיעה לעבודה ובחזרה ממנה, כשהחובה מוטלת
על העורר לעשות את הדרך ישירות וללא סטיות מהבית לעבודה וחזרה, ועל הערבים בעבודה
לפקח ולהודיע באם העורר לא יחזור בשעות המתאימות.
מכאן הערר שבפני.
לטענת בא-כוח העורר, יש מקום לבטל את מעצר הבית החלקי בו
מצוי העורר ולחילופין להקל בתנאי שחרורו. לטענתו, עם שחרורו של העורר ממעצר,
התגייסו חבריו ובני משפחתו לשמש כערבים לו וכמפקחים מטעמו. אולם מאז חלפו למעלה
משנתיים וברור, כי יש קושי רב להתמיד בכך לכל אדם, אך ממילא מרבית הנטל מוטל על
אשת העורר. כמו-כן, טוען בא-כוח העורר, בין היתר, כי לא בכדי התיר בית-המשפט לעורר
לנסוע מביתו למקום עבודתו ובחזרה ללא פיקוח, והרי העורר הוכיח בהתנהגותו, שהוא
מקפיד על תנאי השחרור ואין כל צורך במפקח צמוד עליו. עוד מבקש בא-כוח העורר, כי בימים
שאינם ימי עבודה, יוכל העורר לצאת מן הבית לבית הכנסת, לריצה קלה או לטיול עם
בנותיו וכיוצא באלה.
מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשת
לדחות את הערר. לטענתה, אומנם חלף זמן לא מועט מאז הוגש כתב האישום והמשפט מתנהל
מזה זמן רב, אולם יחד עם זאת, ההרכב הדן בתיק דנן עושה מאמצים לקדם את המשפט
ולפנות זמן ביומנו, שכן יש מורכבות גדולה בשמיעת התיק. עוד טוענת באת-כוח המשיבה,
כי חולשת הראיות אינה מהווה שיקול בשאלת האיזון ואינה מהווה עילה בבקשה לעיון חוזר
ולהקלה בתנאי השחרור. בשלב זה, צריך בית-המשפט לשקול בפניו את אותם נדבכים מרכזיים
ואין זה מתפקידו של בית-המשפט, בשלב זה, לשמוע כל ראיה וראיה ולהחליט מהי חלופת
המעצר הראויה.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה שבתיק
ובהחלטת בית-המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי חרף האישום הכבד המיוחס לעורר, דין
הערר להתקבל באופן חלקי, כפי שיובהר להלן.
העורר שוהה במעצר בית בפיקוח ואף הוסרו מעליו המפקחים בדרכו
לעבודה ובחזרה ממנה. בעניין זה נראה לי, כי בית-המשפט המחוזי הקל במידת מה עם
העורר, אך יחד עם זאת, לאור העובדה, כי מאז שוחרר העורר ממעצר חלפו למעלה משנתיים
והעורר הוכיח, כי הוא מקפיד על תנאי השחרור שנקבעו לו ולא הפר אותם. הוא עובד מחוץ
לביתו והפקיד ערבויות גבוהות וכך עשו הערבים שלו, אשר חתמו על ערבות בסכום גבוה ונראה,
כי אין כל חשש שיפגע במאן דהוא או שישבש את הליכי משפטו. נראה, כי כך גם התרשם בית-המשפט
המחוזי משהחליט להסיר מעל העורר את מפקחיו, אשר ליוו אותו לעבודה ובחזרה ממנה. כמו-כן,
נראה, כי צפויים חודשים רבים עד אשר יסתיים משפטו של העורר. לפיכך, דעתי היא, כי יש
מקום להקל הקלה נוספת עם העורר בתנאים הנוכחיים מבלי שייפגע כל אינטרס ציבורי או
כל אינטרס אחר.
אשר-על-כן, העורר יהיה רשאי לצאת מביתו בימי שישי ושבת, בין
השעות 10:00 בבוקר ועד 17:00 אחר-הצהריים, וזאת ללא כל פיקוח. יתר תנאי השחרור
בערובה, שנקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי, יישארו על כנם.
ניתנה היום, י"ח באב תשס"ה (23.8.05).
ש
ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05072220_H01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il