בתי-המשפט

 

1.       1.        

2.       2.       זוהי בקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי המבקש על החלטה שניתנה על ידי ביהמ"ש המחוזי (כב' השופט צ' גורפינקל), בה הורה מיום 5.6.03 על שחרור המבקש ממעצר לחלופת מעצר של 'מעצר בית' מלא בפיקוח מלא במשך כל שעות היממה. כאמור, החלטה זו ניתנה בעקבות החלטתו של ביהמ"ש העליון (כב' השופט א' מצא) בבש"פ 4453/03, מיום 3.6.03, בה הורה על שחרורו של המבקש ממעצר.

 

ביום 26.10.03 דחה ביהמ"ש המחוזי בת"א (כב' השופט קרא) בקשה מאת המבקש להקלה בתנאי מעצר, ביטול הפיקוח הצמוד עליו לאור הנטל הקשה שהוטל על מפקחיו. בסמוך לכך הגיש המבקש ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש העליון (כב' השפט טירקל) דחה את הערר.

 

       2.    ב"כ המבקש, עו"ד אילון, בטיעוניו ציין כי חלפה שנה מיום מעצרו של המבקש, שלשה חודשים-מעצר בפועל, ותשעה 'מעצר בית' בפיקוח מלא, כאשר משפטו של זה מתנהל באיטיות יוצאת דופן, בשים לב כי לא התקיים ולו דיון הוכחות אחד. לפיכך ציין ב"כ המבקש כי אין כל סיכוי לסיומה של פרשת התביעה בטרם סיום שנת המשפט הנוכחית, מה גם שמדובר במספר רב של עדי תביעה שיידרשו להעיד בפני ביהמ"ש, וכן העובדה שפרשת ההגנה בתיק צפויה להיות ארוכה.

 

הוסיף, כי המצב הנוכח גרם לסבל רב לכל בני המשפחה, שכן אשתו המפקחת עליו 24 שעות ביממה, וגם שלוש בנותיהם שהגדולה בינהים בת 7, הפכו להיות גם הם ב 'מעצר בית'. עוד הוא מציין כי בשל מציאות זו בנה"ז אינם יכולים לפרנס את משפחתם, האחד בשל מעצרו, והשניה בשל חובת פיקוחה על המבקש - למשפחה נגרם עול כספי קשה. עוד טוען ב"כ המבקש כי שמירה על אורח חיים נורמטיבי לשלוש הבנות הופך למבצע מורכב וקשה ביותר.

 

עוד טען ב"כ המבקש, כי הנסיבות צועקות לשינוי תנאי השחרור. מפנה להחלטת כב' השופט מצא, בה שלל את המסוכנות הספציפית הנשקפת מהמבקש, ונותרה רק המסוכנות התבועה בחומרת העבירה, מה גם, טוען ב"כ המבקש, כי כב' השופט מצא לא מצא עילת מעצר אחרת: לא שיבוש הליכי משפט, ולא הימלטות מהדין.

 

בסוף טיעוניו ציין ב"כ המבקש, כי מתקיימת ההצדקה לבחינה מחדש בתנאי המעצר בשל השינוי המשמעותי בנסיבות, מציין כי בהחלטת ביהמ"ש העליון על שחרור המבקש בתנאים מחודש יוני 2003, צפה ביהמ"ש שמשפטו יחל באוקטובר 2003, לאמיתתו של דבר, המשפט לא החל באוקטובר ואף לא בפברואר 2004. כך גם בהחלטת כב' השופט טירקל, בה דחה הערר, כאשר ראה לעיניו כי המשפט יחל בפברואר 2004, אולם מועד זה בו היה אמור להתקיים דיון הוכחות – בוטל. כן מדגיש ב"כ המבקש העובדה שהמבקש הקפיד על תנאי 'מעצר הבית' משך שנה. בכל הנ"ל טוען ב"כ המבקש יש כדי חהצדיק הקחה בתנאי שחרור, ולוותר על מעצר הבית. ב"כ המבקש מגיש בזאת חלופת מעצר אפשרית, זוהי חלופת עבודה, בה יועסק המבקש כמנהל עבודה במפעל, במקום הסמוך לביתו, במשך 8-10 שעות עבודה כל יום, זוהי חלופה שיש בה גם כדי לפתור את בעיית הפיקוח הצמוד.

 

ב"כ המשיבה, עו"ד פרי, טענה כי עניין העיון החוזר הינו הקושי המוטל על המפקחת, אשתו של המבקש. עוד ציינה, כי גם בחלוף הזמן אנשים הלוקחים על עצמם את תפקיד המפקחים צריכים לדעת במה מדובר. עוד הוסיפה לציין בטיעוניה,  כי לא יתכן שביהמ"ש ידון באותו מצב כל חודש כאשר נושא הדיון הופך להיות מצבה הנפשי של המפקחת, אשתו של המבקש. קיימת האפשרות להחלפת מפקח על המבקש. ולעניין החלטת כב' השופט מצא, טוענת ב"כ המשיבה, שלא כמו שציין ב"כ המבקשת, החלטתו של כב' השופט מצא אין היא בגדר המלצה לשלוח לחופשי, אלא שהוא קבע מגבלות ברורות.

 

ב"כ המשיבה, הוסיפה לטעון כי טענת ב"כ המבקש לעניין חלוף הזמן, אינה נכונה, שכן הסיבה לאי התקדמות המשפט בעניין המבקש הינה ב"כ המבקש, שלא נתן עמדתו, כאשר הייתה בקשה לפסילה וירטואלית שלפני שכב' השופט שלר ישב בדין, אולם לאור תגובת ב"כ המבקש, ביהמ"ש לא שינה הסדר. הוגשה בקשה בשנית, ההרכב הדן התבקש לדון בבקשה, אולם בשל עמדת ב"כ המבקש ביהמ"ש שוב לא שינה הסדר. לאחר מספר נסיונות, במשך מספר חודשים, ביהמ"ש ביקש מהמבקש את עמדתו, אולם זה טרם נתן עמדתו. הוסיפה, כי אין להיענות לבקשה, וכי יש תאריכים למשפט עד סוף יוני.

 

3. לאחר עיון בהחלטות ביהמ"ש (כב' השופט מצא, וכב' השופט טירקל), שעניינם בבקשה ככזו,  ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים ולאחר ששקלתי את העניין, הגעתי למסקנה כי יש לדחות הבקשה, זאת לאור העובדה שהמדובר בעבירת רצח, עבירה הטבועה בה מסכנותו של אדם המקל ראש במעשיו המסוכנים, וגורם במזיד למותו של אחר, ובהתייחס לנסיבות המקרה, אדם הרוצח את אביו במטרה לזכות ברכושו.

 

עוד אוסיף לציין, כי הן החלטת כב' השופט א' מצא, המותב שדן בעררו של מבקש זה, והורה לשחררו מן המעצר, אשר מצא לנכון להדגיש כי על תנאי השחרור שיוצבו למבקש זה, לכלול מעצר בית מלא בפיקוח צמוד, והן החלטת כב' השופט י' טירקל, המותב שדן בערר המבקש להקל בתנאי מעצר הבית, אשר מצא לנכון לא להיעתר לבקשה כאמור, והדגיש כי אין בתנאי מעצר הבית המוצבים למבקש זה, משום הכבדה שלא ניתן לעמוד בה, ובודאי שמשקלה היחסי קטן כאשר היא נשקלת כנגד משקל חומרת העבירה המיוחסת לו, יש בהם כדי לבטא את עמדות בתי-המשפט באשר לעבירות רצח, המחייבות הטלת תנאים מכבידים ופיקוח צמוד על אדם המבצע עבירות רצח, ומקל וחומר שהמדובר באדם הרוצח אביו, בדרך הקשה ביותר, בעת שהאחרון מרותק למיטה, תחת טיפול, חסר אונים, וחסר יכולת להגן על עצמו.

 

מכל מקום, ובשים לב לעובדה שנקבעו מועדי הוכחות רבים מאד, במועדים קרובים ביותר, וכן קצב שמיעת המשפט המשביע רצון, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

 

 

 

 

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

 

 

ניתנה היום, ל' בניסן התשס"ד, 21 אפריל 2004, בלשכתי.