בפני כב' ההרכב:
השופט שלי טימן – אב"ד
השופטת שרה ברוש
השופט ישעיהו שנלר
המאשימה: מדינת
ישראל
- נ ג ד -
הנאשם:
ולנטין טוקילה
נוכחים:
ב"כ המאשימה – עו"ד פרי, עו"ד איילה קורן
ב"כ הנאשם – עו"ד דיקובסקי
הנאשם
מתורגמנית לרוסית – גב' אוקסנה
פרוטוקול
הנאשם
– מר ולנטין טוקילה, מוזהר כדין
ומעיד
בחקירה ראשית לעו"ד דיקובסקי:
ש.
בלילה שמשה זוהר נפטר, הגיע, בסופו של עניין, המשטרה לבית ושוטרת בשם אורלי
הדר לקחה ממך עדות. מה שאמרת לה בעדות באותו לילה כשהוא נפטר היה
נכון?
ת.
כן.
ש.
אתה מודע לכך שכעבור כמעט שנה נחקרת שוב בהרצליה וגם שם אמרת דברים בחקירה.
מה אתה יכול לומר לגבי הדברים שאמרת בחקירה בהרצליה? הם
נכונים?
ת.
לא.
ש.
עכשיו, בוא תספר לנו מה קרה באותו ערב, כשמשה זוהר
נפטר?
ת.
באותו ערב שמשה זוהר נפטר, לאחר שיוסי עם הילדים שלו עזב, הכול התנהל כרגיל.
משה ישב על יד הטלוויזיה, אני התעסקתי בעניינים שלי. אחרי זה אני הלכתי לחדר שלי
והתקשרתי אלי הביתה למולדובה. שוחחתי עם החברים שלי כאן בארץ אחרי זה בטלפון. אחרי
זה אני ירדתי.
עו"ד
דיקובסקי: רק
סליחה, כבודו, אני באמת לא יודעת בדיוק אם הוגש הפלט הזה של השיחות של הטלפונים,
אבל יש כאן ממש רק את העמוד הספציפי הזה שמתייחס לשיחות מאותו ערב עם מספרי הטלפון
שהוא אומר.
כב'
הש' טימן:
למולדובה וזה?
עו"ד
דיקובסקי: כן, זה
פשוט נוח.
עו"ד
פרי:
אני יכולה לראות שנייה?
עו"ד
דיקובסקי: כן. זה
מחומר החקירה שלכם. יכול להיות שזה בכלל הוגש כבר, אבל ככה זה נוח יותר לביהמ"ש,
במקום לדפדף.
כב'
הש' טימן:
החדר שלך היה למעלה?
ת.
כן.
כב'
הש' טימן:
התייעצות בדרג גבוה. אני מתאר לעצמי שהפלט הזה הוגש או
לפחות,
עו"ד
דיקובסקי: לדעתי
הוא הוגש.
כב'
הש' טימן:
מה?
עו"ד
פרי:
זה לא הוגש.
עו"ד
דיקובסקי: מה זה
לא, לא הוגש?
כב'
הש' שנלר:
רגע, יש בעיה עם הפלט?
כב'
הש' טימן:
זה חומר משטרתי.
עו"ד
פרי:
בוודאי.
כב'
הש' שנלר:
זה חומר משטרתי, אין ויכוח עליו, נכון?
עו"ד
פרי:
לא, כי כתוב על זה מסמך חשוב ביותר, לדבר עם דרור.
עו"ד
דיקובסקי: בסדר
גמור, אין בעיה. אז ניקח ממך.
עו"ד
קורן:
זה הוגש כבר, ת/59.
עו"ד
דיקובסקי: אז הוגש,
מעולה.
כב'
הש' ברוש: יש
הרבה פלטי שיחות.
כב'
הש' טימן:
ת/59? או.קי.
עו"ד
דיקובסקי: או.קי.,
אז אני מפנה, או.קי., רציתי להפנות את ביהמ"ש לעמוד מסוים.
עו"ד
פרי:
ולדבר עם דרור ארד-איילון, אולי לפני זה?
כב'
הש' טימן:
לא, לא, לא.
עו"ד
דיקובסקי: על זה את
יכולה עוד פניה, באמת?
כב'
הש' טימן:
באמת? נו, אנחנו לא בשביל לשחק פה היום. מאיזה שעות או משהו, תגידי איזושהי
אינדיקציה מאיפה את רוצה להפנות אותנו.
עו"ד
דיקובסקי: אז כן,
זהו, שאני לא יודעת באיזה עמוד זה בתוך כל החבילה.
כב'
הש' טימן:
או.קי., אז תגידי.
עו"ד
דיקובסקי: פשוט
רציתי להקל על ביהמ"ש.
כב'
הש' שנלר:
אם יש שעות.
כב'
הש' טימן:
או שנמחק את לדבר עם דרור ארד-איילון.
עו"ד
דיקובסקי: אולי היה
אז לשיבוש ראיות, אני לא יודעת.
כב'
הש' ברוש:
אומרת לך הגב' קורן שזה עמוד אחד.
עו"ד
דיקובסקי: זה עמוד
אחד?
עו"ד
קורן:
כן. בסדר, בסדר.
עו"ד
דיקובסקי: או.קי.,
אז אני מפנה.
כב'
הש' שנלר:
אז זה הוגש?
עו"ד
דיקובסקי: כן
ואפילו יש כאן,
כב'
הש' טימן:
איילה אומרת.
עו"ד
דיקובסקי: הנה, מה-
12.4. אני מפנה את ביהמ"ש לטלפונים, אפילו התביעה כתבה בכתב ידה על יד המספר איגור,
איגור, ליליה, שאלה החברים שהוא דיבר עליהם.
כב'
הש' שנלר:
על זה הוא מדבר?
עו"ד
דיקובסקי: כן.
כב'
הש' שנלר:
טוב, בסדר.
כב'
הש' טימן:
כן, הלאה?
המשך
חקירה:
ש.
אז מה שמות החברים שדיברת איתם? דיברת עם מולדובה,
דיברת?
ת.
ליליה ואיגור.
ש.
תמשיך?
ת.
אחרי שאני סיימתי לשוחח בטלפון, אני ירדתי וראיתי שמשה יושב לפני הטלוויזיה.
שום דבר מיוחד לא היה. בדרך כלל, בשעות האלה, או שהוא ראה טלוויזיה או שהוא ישן
לפני הטלוויזיה. זה היה,
כב'
הש' ברוש:
סליחה, באיזה שעות זה היה?
ת.
קרוב לשעה 12 בלילה.
כב'
הש' ברוש:
ומתי יוסי נסע הביתה?
ת.
יוסי נסע הביתה בסביבות שעה 9. אני לא הסתכלתי על השעון. אחרי זה אני ראיתי
אותו לפני הטלוויזיה, הלכתי למטבח, ניקיתי שם את מה שנשאר, שתיתי מיץ, אכלתי עוגה
ואחר כך ישבתי על ידו בחצי השני וראיתי טלוויזיה השנייה, בסלון שלו היו שתי
טלוויזיות. טלוויזיה אחת בשבילו, קבועה והשנייה לשאר האנשים. בזמן שישבתי על ידו,
פתאום הוא דפק במכשיר, זה היה סימן שהוא קורא לי. אני הסתובבתי לכיוונו ופתאום אני
רואה שהוא כאילו נחנק, חסר לו אוויר. הוא רצה להרים את עצמו והוא כתב עם האצבע על
הכסא 'יוסי' וזאת אומרת שצריך לקרוא לו. אמרתי לו שיוסי רק עכשיו עזב ופתאום אני
רואה שהוא אט אט נופל ואני כבר בדקתי את האוטריה כאן. אני לא הרגשתי את הדופק
והתחלתי, רציתי לעשות לו הנשמה ועיסוי של הלב, אז זה לא נוח לעשות את זה בכורסא, אז
הרמתי את הכורסא, ניתקתי את המכשיר והעברתי אותו לספה והתחלתי לעשות לו עיסוי לב
ורציתי לעשות לו הנשמה מלאכותית, אבל אחר כך נזכרתי שיש מכשיר, אז לא צריך להתאמץ.
השתמשתי במכשיר והמשכתי לעשות לו עיסוי לב.
כב'
הש' שנלר:
איזה מכשיר?
ת.
מכשיר הנשמה.
כב'
הש' שנלר:
המכשיר שהוא משתמש כל הזמן?
ת.
כן.
כב'
הש' ברוש: זה
פעם ראשונה שקורה לו ככה, כמו שהוא היה, במצב כזה?
ת.
כן. ובזמן שעשיתי לו עיסוי לב, אני לחצתי על הכפתור שחיבר בין המכשיר
לאמבולנס, אבל זה רק צלצל. זאת אומרת, הצלצול לאמבולנס ואחר כך אני רצתי ממשה
למכשיר של קשר ישיר עם אמבולנס, שם לחצתי עוד פעם וכבר התחלתי לצעוק להם שהם יבואו.
כב'
הש' טימן:
כן?
ת.
כמעט באותו רגע אני לקחתי שפופרת והתקשרתי ליוסי, ביקשתי ממנו להגיע.
ש.
כן, הלאה?
ת.
אחר כך המשכתי לעשות עיסוי לב והנשמה. שמעתי טלפון, התקשרו מהאמבולנס, כפי
שהבנתי הם לא יכלו למצוא את הבית, אז ביקשו ממני לצאת החוצה, לפגוש את הרכב. יצאתי
בריצה החוצה, ראיתי את הרכב בפינה, הראיתי להם לאן להיכנס ורצתי בחזרה והמשכתי
לעשות עיסוי לב.
ש.
מה עם מכונת ההנשמה, מה היה באותו זמן?
ת.
היא עבדה כל הזמן.
ש.
ומה? כשהוא מחובר אליה, או לא?
ת.
כן.
ש.
איך הוא היה מחובר?
ת.
הוא שכב והצינור מהמכונת הנשמה היה מחובר לטרפיוסטומה.
ש.
פשוט, באיזשהו שלב אמרת כאן שניתקת אותו מהמכשיר הנשמה ושמת אותו על המיטה.
תסביר?
ת.
כל הזמן, כשהייתי מעביר אותו מהכורסא למיטה, הייתי מנתק את המכונת הנשמה, כי
הצינורות הפריעו, הם היו מתבלגנים.
ש.
אבל במקרה הזה?
ת.
גם ניתקתי.
ש.
ו-?
ת.
שמתי אותו על הספה ואחרי זה חיברתי.
כב'
הש' ברוש:
כמה זמן הוא היה מנותק?
ת.
15-20 שניות.
ש.
אז אתה אומר שיצאת להדריך את האמבולנס ונכנסת והמשכת בפעולות
החייאה?
ת.
כן.
ש.
האנשים של האמבולנס נכנסו הביתה? תמשיך לספר מה היה?
ת.
אני המשכתי לעשות עיסוי, שמעתי שהרכב כבר נמצא בחצר, אבל הם כאילו רצו ללדת
שם משהו. אני יצאתי בריצה, שהם יתחילו לזוז מהר.
עו"ד
פרי:
ללדת?
כב'
הש' טימן:
הם כאילו רצו ללדת שם, אנחנו מדברים על זה שלקח להם זמן. ש.
עו"ד
פרי:
אבל חברתי מסבירה את מה שהוא?,
כב'
הש' טימן:
לא, לא.
עו"ד
דיקובסקי: לא,
השופט מסביר.
כב'
הש' טימן:
לא, אני מסביר כי זה,
עו"ד
פרי:
אז את מסבירה ביחד, אני לא שומעת. מה הם רצו?
כב'
הש' טימן:
לא, לא. הוא אמר בציניות כאילו שהם רצו ללדת שם. אז הכוונה היא שהם התעכבו.
או.קי.?
המשך
חקירה:
ת.
צעקתי להם שהם צריכים לזוז יותר מהר ושוב פעם רצתי למשה, לעשות לו עיסוי לב.
כי אי אפשר לעשות פרוצדורה שכזו, גם ככה יצא לי שהפסקתי את זה פעמיים, בזמן
שהתקשרתי ובזמן שפגשתי את האמבולנס.
ש.
או.קי. ו-, תמשיך?
ת.
הרופא הגיע והזיז אותי ממשה, עשה משהו. עשה את עצמו שהוא כאילו רוצה לעשות
משהו. הדבר היחיד שראיתי שהוא חיבר את המכשיר, אחרי כמה שניות הוא ניתק אותו ואמר,
זהו, אפשר לכבות הכול, הוא כבר מת.
כב'
הש' שנלר:
איזה מכשיר הוא חיבר?
ש.
א.ק.ג.
כב'
הש' טימן:
או.קי.?
ת.
אחרי זה הוא הזיז אותי, הוא עשה שם. הוא הסתכל על משה, אני הסתובבתי, ראיתי
את הבן אדם השני – הרופא השני. גם יוסי כבר הגיע. הרופא הזה דרש מיד מסמכים וכל
הביטוחים וככה עבד. יותר הוא התעניין בביטוחים ולא בחיי אדם.
כב'
הש' טימן:
הערת ביהמ"ש: העד, כשהוא דיבר על רופאים של מד"א, הוא דיבר במן זלזול או
הפנים שלו הביעו שאת נפש.
המשך
חקירה:
ש.
תאמר לי, באותו זמן שזה קרה, על מה חשבת. מה חשבת שקרה
למשה?
ת.
ברגע הראשון חשבתי שזה אירוע לב ולכן מיד התחלתי לעשות עיסוי לב. מעבר לזה,
לא היה לי כלום. יותר מזה, לא היה לי אמצעים לעשות משהו לפני
האמבולנס.
חקירה
נגדית לעו"ד פרי:
ש.
תאמר לי, אתה נולדת במולדובה, נכון?
ת.
כן.
ש.
ובזמן שעבדת כאן בארץ, כמה שפות דיברת?
ת.
שתי שפות.
ש.
איזה?
ת.
רוסית ומולדובית.
ש.
עברית לא דיברת?
ת.
ניסיתי ללמוד, אבל לא היה לי עם מי.
ש.
אז בוא נסכם בנקודה הזו, במהלך כל התקופה שאתה עובד אצל משה, אתה לא מדבר
ולא קורא עברית. זה נכון?
ת.
זה נכון.
ש.
בכלל?
ת.
היו עשרים מילים שלמדתי אותם על מנת לשרת את משה ואם זה נחשב לדבר ולהבין,
אז,
ש.
כשאתה מדבר על המילים האלה, אתה מדבר על דיבור. נכון?
ת.
מה זאת אומרת, באיזה מובן דיבור?
ש.
להבין מקריאה?
ת.
אני מסביר, שידעתי מעט מאוד מילים. לא יכולתי לחבר משפט.
ש.
אנגלית דיברת?
ת.
לא.
ש.
איך דיברת עם שרה?
ת.
עם שרה אני דיברתי בשפה רומנית. היא מבינה מצוין שפה רומנית, אבל קשה לה
לחבר משפט, אבל מילה-שתיים היא יכולה להסביר.
ש.
עם יוסי?
ת.
עם יוסי הקשבתי והנהנתי בראש
ש.
כלומר, לא הבנת מה שיוסי אומר לך בעצם, אנחנו יכולים להבין
מזה?
ת.
כל מילה אני לא יכולתי להבין, אבל מכל המשפט הייתי יכול להבין מילה-שתיים
ומזה חיברתי לעצמי בראש את המשמעות של המשפט.
ש.
שאלתי אותך בהתחלה איזה שפות דיברת. אתה זוכר מה ענית
לי?
ת.
רוסית ומולדובית.
ש.
מולדובית זה רומנית?
ת.
דומה.
ש.
מתי למדת עברית?
ת.
בבית סוהר.
ש.
בבית סוהר בלבד, לא לפני?
ת.
אם אפשר להגיד שמשהו למדתי לפני זה, אז אפשר להגיד שלמדתי משהו.
ש.
עכשיו תגיד לי, באיזשהו שלב, כשאתה הגעת לארץ, אתה שמעת בעצם על המשרה
הפנויה ברמת השרון מרופא אחר, נכון? בשם לאונרד מרומניה?
ת.
חודש אחרי שהגעתי ארצה.
ש.
שמעת מלאונרד על משרה פנויה ואז הגעת לבית ברמת
השרון?
ת.
לאונרד התקשר אלי ואמר לי שהוא מתכונן לנסוע הביתה ומחפש בן אדם במקומו.
ש.
או.קי. הגעת לבית ברמת השרון. אז בוא נחזור לשאלה שלי, אתה מגיע לבית ברמת
השרון ולאונרדו עושה לך איזה חפיפה של שלושה חודשים, מלמד אותך את
העבודה?
ת.
הגעתי לבית – הגעתי לשם, נפגשנו, נפגשתי עם שרה. שרה אישרה אותי ובפני היו
עוד שניים-שלושה איש ואחרי זה היה לי מה שנקרא קורס התלמדות וזה היה לא חודש וחצי,
זה היה בערך 40 יום.
ש.
תאמר לי, האם הסכמת על משכורת, ימי עבודה, שעות
עבודה?
ת.
אם להיות אובייקטיבי, אז עם אף אחד לא סיכמתי כלום.
ש.
כלומר, אתה מתחיל לעבוד ואין לך מושג כמה אתה הולך
לקבל?
ת.
מושג היה.
ש.
ממי?
ת.
כי ידעתי כמה לאונרדו היה מרוויח.
ש.
אז יכול להיות שרוצים לתת לך חצי?
ת.
לא חשבתי שזה יהיה חצי, כי לאונרדו הסביר לי שמשה משלם טוב ונוסף לכך היתה
לי אשרת עבודה וחלק מהמשכורת הייתי מקבל מהממשלה ולא מהמשפחה. אז לא דאגתי שתהיה לי
משכורת נמוכה.
ש.
אז אני מבינה שהסיכום היה בעצם מול משה, כי אתה הבנת שמשה משלם
טוב?
ת.
עם משה אני לא דיברתי.
ש.
אז עם מי דיברת?
ת.
א. אני לא יכולתי לדבר איתו וב. הוא לא יכל לענות לי.
ש.
אז עם מי כן דיברת?
ת.
הכול התרחש דרך לאונרדו, באמצעות לאונרדו. הוא היה בבית הזה יותר משנה, הוא
ידע הכול שם, הוא דיבר על שרה וכל החוזה הזה יצא דרכו.
ש.
או דרך שרה, כמו שאתה אומר. כי אם אתה רואה את לאונרדו מסכם את זה מול שרה,
אז כלומר כל תנאי העבודה שלך סוכמו דרך שרה. זה נכון?
ת.
אני מסביר שעובדתית לא היתה לנו שיחה, איך אני אעבוד ומה אני אעשה. הכול
הוסבר לי על ידי לאונרדו.
ש.
אתה הבנת שמי הבוס שלך, בוא נגיד את זה בשפה שאתה
מבין?
ת.
משה זוהר.
ש.
משה זוהר. אז הסיכום בעצם היה צריך להיות מול משה זוהר על תנאי העבודה
ומשכורת. מתי אתה מקבל חופש וכו', נכון?
ת.
משה זוהר היה בעל הבית.
ש.
מה היה התפקיד של שרה בבית?
ת.
בהתחלה אני לא הבנתי את זה, אבל אחר כך אני ראיתי ששרה מטפלת בדיוק כמוני.
רק בחלק האדמיניסטרטיבי.
ש.
מה היא בבית?
ת.
היא לא היתה אישתו, היא תפקדה בתפקיד של אישתו.
כב'
הש' ברוש:
אני לא הבנתי את זה. תפרט?
עו"ד
פרי:
היא לא היתה אישתו, היא תפקדה בתפקיד של אישתו.
כב'
הש' שנלר:
תגידי לו שיפרט. לא להשאיר את זה.
כב'
הש' טימן:
כן, אבל הוא אמר את זה בהקשר, הבעיה היא לא דעתו עליה, אלא התשובה היא פשוטה
פרובלמטית, זאת אומרת על השאלה. מה זאת אומרת? מה היה התפקיד של שרה, הלא אנחנו
דיברנו בהקשר של התשלום, זאת אומרת הבוס מבחינת התשלום והתנאים היה משה. אז מה היה
התפקיד בהקשר הזה, שרה?
ת.
לא הבנתי.
כב'
הש' טימן:
מה היה התפקיד של שרה בקשר לאדמיניסטרציה, בקשר ליחסים
איתך?
ת.
אני לא ראיתי יחסי אנוש ביניהם, יחסים משפחתיים. היא היתה קמה בבוקר, יוצאת
מהבית, חוזרת מאוחר בערב. היא עשר דקות, היא יכלה לשוחח עם משה והיתה עוזרת וכל
השאר אני הייתי מזמין את כל מה שצריך בשביל הבית.
ש.
עם איזה כסף?
כב'
הש' טימן:
הוא אומר, אני הזמנתי גם את כל מה שנדרש לבית.
עו"ד
דיקובסקי:
ואז?
עו"ד
פרי:
לא, חברתי. אני לא רוצה ואז, כן?
כב'
הש' טימן:
הוא אמר לשרה מה צריך.
המשך
חקירה:
ת.
אני לא יכולתי להזמין כי לא ידעתי שפה.
ש.
אז עם איזה כסף, מי היה משלם שם עבור אלה?
ת.
שרה היתה משלמת.
ש.
ואת המשכורת שלך?
ת.
כן. 3,000 ₪, הייתי מקבל ממדינת ישראל. כל זה כמובן עבר דרך שרה והשאר –
ההבדל היה משלם לי משה.
ש.
מה זה מדינת ישראל, תסביר לי? אני לא ידעתי שמדינת ישראל משלמת.
עו"ד
דיקובסקי: הוא היה
נכה.
עו"ד
פרי:
סליחה. אני מבקשת שחברתי לא תיתן יעוץ מאיפה הגיע הכסף. הוא צריך, הוא יודע
מאיפה הכסף, אז שהוא יגיד. את נותנת לו יעוץ.
ת.
אולי אתם לא יודעים את זה, כי אתם לא עוסקים בכך. משפחה שיש לה אישור להביא
מטפל מחו"ל מקבלת מביטוח לאומי סכום,
ש.
כמה כסף מקבלת מביטוח לאומי?
כב'
הש' טימן:
רגע, רגע. הוא עוד לא,
ת.
בערך 3,000 ₪.
ש.
תאמר לי, אני מבינה שהבית הזה פשוט הפך להיות כמו איזה בי"ח כזה, מכונת
הנשמה, נכון? כל הציוד למשה?
ת.
כמעט.
ש.
ידוע לך איך הגיע כל המצב הזה של בי"ח קטן בתוך הבית?
ת.
בעקבות המחלה של משה.
ש.
איך הגיע לשם כל הדברים, אתה יודע?
ת.
אני רק חידשתי אותם. אני כבר קיבלתי כל הציוד בתור קומפלט.
ש.
מוכן?
ת.
קיבלתי בירושה מלאונרדו.
ש.
מי לימד אותך איך להאכיל את משה, איך לקלח אותו?
ת.
דברים קטנים שהיו מיועדים רק למשה, לאונרד הסביר לי, אבל שאר הדברים אני
למדתי באוניברסיטה.
ש.
תאמר לי, מי לימד אותך לכייח אותו, להוציא את הצינור ולהוציא את הליחה. מי
לימד אותך את זה?
ת.
דברים מסוימים מזה אנחנו למדנו. כמובן, על ציוד יותר ישן, אבל זה לא היתה
הפתעה בשבילי, אבל דברים קטנים שהיו מיוחדים למשה, לאונרד הראה לי.
ש.
שרה עזרה לך בכל זה?
ת.
שרה פחדה להתקרב למשה.
ש.
אתה ראית אותו בכלל בבית, דרך אגב?
ת.
כל ערב ראיתי אותו.
ש.
תאמר לי, עכשיו, כשיצאת לחופש, מי טיפל במשה?
ת.
בהתחלה, כשהתחלתי לעבוד, משה עוד יכל ללכת. עם ההליכון כן יכל ללכת וכשהייתי
עוזב לסוף שבוע, שרה היתה נשארת, יוסי היה נשאר, למי שהיה זמן.
ש.
כשאתה אומר יוסי היה נשאר, אז הוא נשאר לישון שם?
ת.
לישון, לא. אני הייתי יוצא רק ל- 12 שעות, היה לי חופש 12 שעות.
ש.
ואז שרה היתה מחליפה אותך?
ת.
כן, בהתחלה כן, שרה.
ש.
היו הרבה חברים בבית? באים לבקר את שרה ואת משה?
ת.
בעצם היו מגיעים חברים של שרה, כי לחברים של משה שרה התייחסה מאוד רע. אם
היו מגיעים חברים של משה, שרה היתה עושה סקנדל או שהיא היתה עוזבת את הבית בצורה
דמונסטרטיבית.
כב'
הש' שנלר:
איך ידעת מי זה החברים של משה ומי של שרה?
ת.
מאוד פשוט. אנשים שאיתם שרה התנשקה, היו חברים שלה ואנשים שעליהם היא נבחה
היו חברים של משה.
ש.
אני מבינה שהיחסים שלך עם שרה לא היו כל כך טובים, נכון? מההתחלה? אפשר
להגיד שלא כל כך אהבת אותה?
ת.
איך להגיד? אהבתי, לא אהבתי. היו יחסים בין עבד למנהל. עבד למנהל שרוצה
להפוך לבעל הבית.
ש.
עכשיו, תסביר לי מה היה התפקיד של שרה כמנהל?
ת.
להזמין כל מה שצריך לבית.
כב'
הש' טימן:
היא – אישתו?
ת.
יותר אני לא ראיתי שהיא עשתה משהו בבית.
ש.
אז איך הפכת להיות, בשלב הזה שהיא מזמינה אוכל לבית לעבד
שלה?
ת.
זה היה מההתחלה ככה.
ש.
בוא תסביר לי איך הפכת להיות עבד שלה, אם כל התפקיד שלה הוא להזמין אוכל
הביתה?
ת.
למה התובעת החליטה שכל התפקיד שלה זה רק להזמין אוכל
הביתה?
ש.
כי זה מה שאמרת.
ת.
אמרתי שהיא היתה צריכה להזמין כל מה שצריך בשביל הבית.
ש.
תרופות, רופאים? כן?
ת.
הייתי אומר לה מה צריך.
ש.
תגיד לי מה. אני אגיד לך ובוא נעשה את זה יותר קצר. תרופות, רופאים, מטפלים,
פיזיותרפים?
ת.
כל זה אני הייתי אומר לה שאנחנו צריכים להזמין, זה, זה וזה, היא היתה
מזמינה.
ש.
עובדים סוציאליים?
ת.
עובדים סוציאליים היו מגיעים לבד.
ש.
דיאטטיקנים? מישהו שאחראי על האוכל של משה, מי הזמין את כל האנשים
האלה?
ת.
אחראי על האוכל של משה, הייתי אני.
ש.
מי הזמין את כל האנשים האלה?
ת.
איזה אנשים?
ש.
רופאים, מטפלים, פיזיותרפים, דיאטטיקנים, עוזרים
סוציאליים?
ת.
רופאים סוציאליים עובדים נהדר, לא צריך להזמין אותם. דיאטות, אני הייתי. כל
השאר, אני הייתי אומר לשרה מה אנחנו צריכים להזמין. זה, זה וזה והיא היתה מזמינה.
ש.
אז עכשיו תסביר לי את התפקיד שלך כעבד?
ת.
בזה שאני הייתי מטפל גם במשה, גם בבית, גם כביסה, גם הכול מסביב לבית.
ש.
שכרו אותך בשביל זה. נכון?