בתי המשפט

 

 

 

 

 

פרוטוקול

 

עו"ד אורן: ב"כ המבקש הגיש בקשה לביטול מעצר הבית שבו שוהה המבקש, שהואשם בתיק רצח.

הבקשה נסמכת על שני ראשים: האחד באשר לעילה לעיון חוזר באשר לחלוף הזמן, והשניה, לטענת המבקשת, זה לגבי כרסום בראיות.

המדובר בתיק שמונה בשלב זה 2,000 עמודי פרוטוקול, שני ארגזים של מוצגי תביעה ובעצם כל הבקשה לכרסום בחומר הראיה נסמכת על עדות עד התביעה המרכזי, שהוא שותף של המבקש בכתב אישום נפרד, שהוגש לביהמ"ש המחוזי והוא מנהל את משפטו. אותו עד תביעה מרכזי היה כצפוי עד עוין במשפט של המבקש ולכן מובן הדבר שהוא סותר בצורה משמעותית את הגרסה המפלילה שהוא מסר כנגד המבקש.

יחד עם זאת, אני מפנה את ביהמ"ש לבש"פ יואב 4794/95, כאן קובע ביהמ"ש העליון הלכה ידועה: "על מנת שתקום עילה לשחרור ממעצר...". כאן ביהמ"ש אומר שצריך להיות מהפך של הקערה על פיה ומה שחברי מבקש מביהמ"ש, בקשה לעיון חוזר, זה שביהמ"ש יקבע קביעות של מהימנות ומשקל, שבודאי ובודאי ביהמ"ש הזה לא יכול לעשות כיוון שהוא לא ראה את העד, לא שמע את העדויות ולכן אני אבקש שביהמ"ש, כמו שנעשה בדיונים קודמים בפני כב' השופט רוזן וכב' השופטת נגה אוהד, שגם אז הועלו טענות בענין כרסום ראיות, פשוט לא יתייחס לענין זה אלא ידחה אותה על הסף וידון בשאלה המהותית והיא, התנאים לחלופת מעצר.

 

עו"ד אילון: אני מסכים לגבי הטיעון העובדתי, לא אבקש להכריע במהימנות, אבל אבקש רק לבחון את הדברים אבל לא כמו שעושים בסוף הדרך, אלא כמו שנבדק הליך המעצר.

אני אתמקד במה השתנה ועד כמה השתנה.

אי אפשר לנתק בין שאלת האיזון לשאלה מה קרה לראיות. נניח שהראיות התחזקו לרעתי, זו עילה טובה לא להקל לי גם אם עבר המון זמן. אי אפשר לתלוש את הדברים. אי אפשר לדון בחלוף הזמן כאילו המשפט לא התנהל באולם סמוך. הוא התנהל. זה הקונטקסט שבו אני ארצה להתייחס לדברים.

המבחן שבו אני חושב שצריך לבחון את מה שהשתנה, הוא מבחן פרשת זאדה, ז"א מבחן הפוטנציאל הראייתי, האם הפוטנציאל ההרשעתי עלה או לא השתנה ואני אומר שמבחינת המצב הגרוע הוא מבחינתי לא השתנה וזה חשוב לשאלת האיזון, אבל אני חושב שהוא השתנה "לטובת" הנאשם וצריך לבדוק את פוטנציאל ראיות ההגנה ולדעתי הוא התעצם ברמה הכללית. פירטתי את זה במסמך הכתוב. ז"א אותם היבטים שהתביעה חשבה שהיא יכולה להראות, לדוגמא, האם הנאשם הגיע אחרי הצוות הרפואי או לפניו, התבררה לטובתי; האם המנוח היה צלול בדעתו או לא, התבררה לדעתי. זה לא קשור לעד המרכזי. לכאורה זאת לפי עדי התביעה והם העידו את הטענות שלי, הם אישרו את התיזה המאוד מפורטת בתשובה לאישום שנמצא בפני גברתי.

הדבר הראשון שאני רוצה לומר, היא שהפוטנציאל הראייתי של ההגנה התחזק, הוכח בחלקו כבר לכאורה, עשינו מהלך ראייתי שאפשר לומר שזה נראה בסדר, ההגנה הציגה תיזה של ההגנה והראיות של התביעה הוכיחו לדעתי את כל המרכיבים בעוצמה מסוימת. מידת העוצמה לא נבחנת כאן.

אני גם לא אחזור על הדוגמאות שנתתי בענין זה, הן מצויות בפרק שאני קורא לו "היעדר ראיה לחיזוק" ובכוונה נתנו את הכל בכתב שהתביעה תוכל להגיב. עד כאן פוטנציאל הזיכוי שלדעתי מתחזק.

לגבי פוטנציאל ההרשעה יש ראיה אחת מרכזית. ברמת מהימנות אין לי מושג מה בימ"ש קמא יעשה עם העדות. גם ההסברים חלקם כאלה ואחרים וזה מעבר לכוחותנו בהליך הזה. השאלה שצריך לשאול, האם העדות הזאת עשתה צעד קדימה, צעד אחורה או לא זזה מהמקום. אני אומר שהיא עשתה צעד אחורה.

כב' השופט מצא ראה שלושה סוגים של ראיות: הודעות בכתב, תמלילים וקלטות שאני מניח שהוא לא צפה בהן, אבל היו תמלילים. אחד אחרי השני הוא ראה מה קורה עם הראיות.

תוך כדי דיון אנחנו הראינו שההודעות בכתב אינן מכסות את התמלילים, בין שורה לשורה יש שעה של חקירה, יש צילום אז אין טענה שזה הוסתר מביהמ"ש, אבל ההודעה עצמה זו לא הראיה הטובה והתביעה, בהגינותה אמרה, שזה רק כלי עזר, זה רק תמצית.

אז ההודעות בכתב שראה כב' השופט מצא, שהן מתארות השתלשלות של סיפור טבעי שנובע מהעד, הן אינן ראיה לכאורה אלא רק תמצית של ראיה אחרת. כבר צעד משמעותי אחורה.

העמדה שלנו היא שהחקירה היא חקירה שמקור המידע מהחוקרים ויש הבדל בין מסמך שבו נראה שמקור הפרטים בעד, כמו הודעה בכתב שהיא "תמציתית" לבין סרט וידאו. אם ההודעה הולכת אין למעשה יותר מסמך אחד שבו הפרטים מובאים מהעד לראשונה. זאת הטענה שלנו ואני לא חושב שאפשר לסתור אותה.

יותר מזה, אין מסמך אחד שבו בא העד ואומר, עכשיו אני אספר לכם את הסיפור ומספר סיפור מ-א' ועד ת' לשיטת התביעה, בלי אמירות כוזבות בתוך הסיפור הזה, שהן במקרה מתאימות לשלב החקירה.

אני אומר ההודעות האלה, לדעתי בהסכמת התביעה, אינן ראיות לכאורה אלא תמצית של ראיה אחרת.

על הראיה האחרת אומר כב' הש' קרא בפרוטוקול שורה 12: "התביעה תצטרך לתת את דעתה על כל 10א' ותצטרך לדעת על איזה תמלילים היא מסתמכת...".

התברר שגם בתמלילים יש חסרים, חלקם ברוסית אז לא אני ולא התובעת יכולנו לעמוד עליהם, אבל הגשנו את נ/54, ז"א גם 10א' של התמלילים, לפי הערות ביהמ"ש, הוא לא כפשוטו.

10א' זה בחינה של מסמכים עם ערך מסוים לחקירות, אבל בסוף בחינה של מסמכים. אז הודעות בכתב שמספרות סיפור הן רק תמצית והתמלילים הם חלקיים ובימ"ש מעיר בשלב מתקדם של העדות, בעמ' 1845, שהתביעה עוד לא החליטה מהי העמדה שלה. זאת תקלה שיורדת לעוצמת הראיות. אפשר להתגבר עליה במשפטים מסוימים, יכול להיות שהם לא יוכלו להתגבר עליה, אבל אי אפשר לא לראות שיש איזושהי היחלשות. מה המשמעות של ההיחלשות כתבתי. אבל הסימן הפורמלי של ההיחלשות מצוי באופן גלוי, בלי לקרוא את החומר, בפרוטוקול של הדיון. הגשנו תמלילים שבצהוב מסומן מה מופיע בהודעה בכתב ומה לא מופיע. הסתבר שהתמלילים עצמם חסרים.

עכשיו אני שואל, מה אומר לי משך הזמן של שנתיים ורבע מתחילת כתב אישום וכמעט שנה מאז ההחלטה על מתן אפשרות לצאת לעבודה?

יש שלושה פרמטרים: פרמטר אחד הוא שהמשפט התקדם ולא סיבך את הנאשם יותר מנקודת המוצא שלו, לדעתי כבר נראה מסלול יציאה אפשרי, מה שקוראים פוטנציאל סיכון.

שניים, התנהגותו של הנאשם, המבקש כאן, נמדדת, האם הוא הפר ולו פעם את תנאי המעצר שלו, תנאי השחרור שלו, האם הוא דיבר על הפרה, האם הוא התנהגד התנהגות שצריכה להגיד שלא נותנים בו אמון? אמון במשוחרר בתנאי ערובה הוא יסוד השחרור וזה על-פי הלכות מבוססות. הוא מצוי בשחרור בערבויות של 250,000 ₪ ערבות בנקאיות ומיליון ₪. הוא עובד. מוקף אנשים. משפחתו נטועה בארץ. כל עדי התביעה העידו. אז במישור האישי חלוף הזמן פועל לטובתו.

עכשיו אדבר על המשמעות של תנאי השחרור הנוכחי. הוא מצוי בפיקוח צמוד כל היום וכל הלילה, הולך לעבודה וחוזר מהעבודה. לא יוצא מהבית פרט לעבודה. צריך לקחת את הילדות לבי"ס זה בסידור. אסור להשאיר אותו בבית לבד וזו מטלה כבדה ומיותרת, כי על איזה אינטרסים היא מגינה? מסוכנות קונקרטית אין בתיק הזה, כך קבע כב' השופט מצא. מסוכנות כללית היא לגבי חומרת העבירה וזה צריך להישקל במהלך המשפט. אין לנו התפתחות כזאת במשפט. זה משפט ש"מתנדנד" עדיין ואין שום אינטרס מהותי שהמדינה מגינה עליו בהטלת מגבלות תנועה, שום אינטרס מהותי. לא אינטרס קל שאפשר לפתור אותו, בעיני שום אינטרס מהותי.

לגבי אורח החיים היום יומי שלו, כשהוא קם בבוקר הוא צריך מלווה לעבודה למשך שעה וחצי נסיעה לנס ציונה, חוזרים מהעבודה צריך מלווה. אם אין מלווה, אין עבודה. המלווה הוא אדם חולה לב. כאשר אם הוא יתקשר מהדרך אפשר יהיה לבדוק את האיכון וגם אין חשש להימלטות בתיק זה. זו לא עילה שאנחנו מתמודדים אותה.

הוא מתחיל את הבוקר בליווי צמוד. הוא יכול לנהוג בגפו, לעשות שני טלפונים מהדרך והמשטרה תעשה בדיקת איכונים. אגב, המשטרה במשך שנתיים לא עשתה ביקורת בביתו.

במקום העבודה יש ערב או שני ערבים שמפקחים עליו. הוא במשרד. הוא לא יוצא מהמשרד. הוא איש כספים של חברת הייטק. הוא לא נוסע לחו"ל. אני כרגע אומר שהוא עושה את עבודתו.

אגב, זה שחברת הייטק בחרה להחזיר אותו למקום העבודה גם מעיד על מידת האמון שהסביבה רוכשת לו. זו סביבה של אנשים סבירים ורגילים. יש איש נטוע בחברה שמפקח עליו.

לגבי המשפחה, כשהוא בבית נתחיל בזה שאי אפשר לזוז, אלא בליווי אדם שלישי, צריך להביא משהו מהמכולת, צריך פיקוח. אבל גם אם נחשוב על הנורמליות הפשוטה של היום יום, אין המדובר בשנה, זה כבר שנתיים ואנחנו צופים קדימה. הבנות בגרו ומבקשות מהילדות שאביהן יצא איתן לפארק לדוגמא.

הבקשה היא לחזור במידה מסוימת לנורמליות. הוא עובד, הוא הוכיח אמינות מוחלטת בו.

כב' הש' רוזן צפה שהמשפט יסתיים אי שם בסביבות 2005. הוא לא צדק. כב' השופטת אוהד שדחתה בקשה לעיון חוזר לפני 8 חודשים צפתה שהמשפט יסתיים עד אפריל 2005. גם היא למרבה הצער לא צדקה. המשפט יסתיים אני מקווה עד יולי 2006 וגם בזה אני לא יכול להיות בטוח. בהנחה שנגמור את פרשת ההגנה בספטמבר, רוב הזמן יוקדש לעדותו, הוא בודאי יעיד אלא ביהמ"ש יפטור אותנו, אבל בהנחה שהדברים ילכו כפי שהם ברוב המשפטים, אז הוא יעיד מספר לא מבוטל של ישיבות ועוד מספר עדי הגנה וביהמ"ש יצא לחשוב.

אז כל העול הזה מצד אחד מול איזה אינטרס חברתי? האם מי שמואשם ברצח יכול להלך חופשי בשוק? זה הופיע בפסיקה של כב' השופט בך לפני תיקון 9 לחוק המעצרים בנוסחו הקודם ולפני "המהפכה החוקתית".

נניח שבימ"ש לא חושב שצריך לתת לו ביטול מלא של מעצר הבית, למרות שאני חושב שזה לא יפגע באינטרס הציבורי, צריך שני דברים: אל"ף, צריך לבטל את הפיקוח הצמוד. פיקוח צמוד זה לא סוהר פרטי, די בהתייצבות בתחנת משטרה.

שתיים, לאפשר לו לצאת, שלא לעבודה, עם פיקוח צמוד. כשהוא רוצה ללכת למכולת, יצא עם פיקוח צמוד. רוצה לצאת עם הילדים, יצא עם פיקוח צמוד.

יש רשימה ארוכה של אנשים שמפקחים עליו: אשתו, הוריו וכו'.

שעות העבודה של המבקש 09:00-17:00.

בקשתי העיקרית היא לבטל את מעצר הבית. אני חושב שיש לזה תשתית ויש לזה תקדים וזה הגיוני.

בקשתי החלופית היא, למצוא הסדר לפיו בבית, בעבודה ובדרך מהעבודה הוא לא צריך פיקוח צמוד. הוא ישוחרר מזה והמלווים שלו יהיו משוחררים מזה, כאשר ליציאות אחרות הוא יצא בפיקוח.

כב' השופטת אוהד אמרה, מה באים הערבים האלה ומבטחים שהם יהיו ערבים והם נעלמים אח"כ. קודם כל אני מבין ללבו של ביהמ"ש שכך הוא חושב, אבל צריך להבין שנאשם אם הוא זכאי להיות בחוץ עם ערבות, הוא זכאי להיות בחוץ עם ערבות. התייעפות תוך חצי שנה, שנה היא דבר שצריך להבין.

לכן אני אומר, זה לא צריך לעמוד לו לרועץ. הוא ואשתו מתמודדים עם הקושי הזה, אבל גם לה מגיעה מידה של הקלה. אני אומר חזרה נורמלית במידה, בסבירות. הוא עדיין יבוא הנה על חשבון ימי העבודה, הוא עדיין נמצא במשפט ואני מקווה שסופו יהיה טוב.

אבל אחרי שנתיים אפשר לעשות את הצעד ולהקל עליו.

 

הערת ביהמ"ש: ביהמ"ש מנחה את הגב' אורן להשיב רק לגבי הבקשות החלופיות.

 

עו"ד גב' אורן: ביחס לבקשות החלופיות, נכון חלף זמן לא מועט מאז הוגש כתב האישום והמשפט מתנהל מזה זמן רב.

יחד עם זאת, חשוב לדעת שביהמ"ש שומע את התיק ברשות כב' השופט קרא יחד עם כב' השופטת דותן ובנימיני. ההרכב הזה עושה מאמצים לקדם את המשפט, לפנות זמן ביומנו ומדובר בשני שופטים שהם מתעסקים בתחום האזרחי, שנרתמים לצורך שמיעת תיק זה ולצערנו הרב, התיק הזה אורך זמן רב מאוד, כפי שביהמ"ש מבין, יש מורכבות גדולה בשמיעת התיק.

ויחד עם זאת, ב"כ המבקש ביקש דחיה של שתי ישיבות הוכחות בחודש מאי 2005, למרות הקשיים, למרות הרצון לקדם את התיק מטעמיו הוא. ב"כ המבקש היה צריך להשתתף בהשתלמות של לשכת עוה"ד ולכן בוטלו שתי ישיבות הוכחות יקרות.

ביהמ"ש נרתם שוב וקבע שמונה ישיבות הוכחות לפרשת הגנה, מהבוקר עד שעות אחר הצהרים, בחודש ספטמבר ואוקטובר הקרוב.

לכן נדמה לי שלא ניתן לבוא בטרוניה כלפי בימ"ש בענין זה.

באשר לתנאים, אין ספק שהשאלה המרכזית היא שאלת האיזון. אני סבורה שאין מקום לטעון שחולשת הראיות צריכה להוות שיקול בשאלת האיזון, מכיוון שביהמ"ש, השופט התורן, לא צריך לעסוק בחולשת הראיות, היא לא עילה כאשר באים להגיש בקשה לעיון חוזר ולהקלה בתנאי השחרור.

יש עילה אחת וזה כרסום בחומר הראיות. חברי הודה במובלע בטיעוניו, שאין כאן שינוי דרמטי, אין כאן הפיכה של הקערה עד כדי כך שהיא עולה לרמה של כרסום בחומר הראיות, אלא יש היחלשות, כך קורא לכך חברי, של הראיות.

את אותה היחלשות ביהמ"ש לא יכול לבחון, זה לא תפקידו של בימ"ש, לשמוע כל ראיה וראיה ולהחליט מהי חלופת המעצר הראויה, אלא צריך לשקול בפניו את אותם נדבכים מרכזיים. ישנו מבקש שמואשם ברצח אביו מתוך מניעה של בצע כסף, שנמצא למעשה בחלופת מעצר סבירה, מעצר בית לילי בעצם כאשר רוב שעות היום, משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב המאוחרות מותר לו לצאת לעבודה לחזור לעבודה, יש לו אפשרות להגיש בקשות אלינו ליציאות מיוחדות וכמובן שמותר לו להיפגש עם עו"ד.

יש למבקש הרבה מאוד מפקחים, רשימה ארוכה של מפקחים וערבים. גם בענין זה בימ"ש בא לקראתו של המבקש ונדמה לי שבענין זה עשה ביהמ"ש את האיזון הראוי. אין מקום לכרסם בחלופת המעצר מעבר למה שנעשה עד היום ולכן אני אבקש לדחות את הבקשה.

 

עו"ד אילון: לרגע חשבתי שחברתי לא תאמר זאת, שתי הישיבות לא בוטלו באשמתו של הנאשם וגם לא באשמתי. אני מציג לביהמ"ש את הבקשה לביטול, כמה מועדים הצענו.

את מחצית הכנס האחר ביטלתי ולא ביקשתי דחיה.

אני לא אמרתי שאין כרסום, אני אמרתי שיש כרסום כי חלק מהמסמכים 10א' אינם ראיה.

והכי חשוב, אמרה התובעת שבעצם המדובר במעצר בית לילי, אני מוסיף עוד חלופה לחלופות שהצעתי, אם לא יבוטל מעצר הבית המלא, אני מסכים כחלופה על מעצר בית לילי, שלא יהיה במעצר בית במהלך היום, אלא במהלך הלילה. זה נראה לי איזון חלופי שאפשר לשקול, ללא פיקוח צמוד. מעצר בית בשעות הערב. משעה 21:00 בערב ועד היציאה לעבודה.

 

עו"ד אורן: אנחנו מתנגדים לכל שינוי.

 

החלטה

 

זו בקשה לעיון מחדש בתנאי שחרור ממעצר של העורר.

העורר הואשם בעבירה של רצח.

משפטו מתנהל כפי שעולה מהחלטות קודמות, לרבות החלטת ביהמ"ש העליון נראה שעוד עובר לשמיעת הראיות חומר החקירה לא היה עקבי וניתן היה לפרשנויות שונות, אם לא לגרסאות שונות.

כתוצאה מזה החליט ביהמ"ש העליון (כב' השופט מצא) להחזיר את הדיון לבימ"ש מחוזי ולדון בחלופת מעצר, למרות חומרתה של העבירה.

במהלך הזמן חלופת המעצר הוקלה במובן זה, שהשופט רוזן איפשר למבקש ללכת לעבודה כשהוא נמצא כל הזמן בפיקוח של מספר מפקחים וכשהוא שוהה במעצר בביתו.

כיום ב"כ המבקש, עו"ד ארד אילון, מצביע על עקרונית שני אפיקים לדיון:

האפיק הראשון, זה לבטל את מעצר הבית החלקי בו נמצא העורר.

האפיק השני, זה להקל את תנאי מעצר הבית.

אשר לאפיק הראשון משמעו, על-פי המפורט בבקשה ובחלק מהטיעון של עו"ד ארד אילון, בחינה של כל חומר הראיות ואפילו מבלי שקילתו להתרשם, האם יש כרסום בחומר הראיות במידה כזו ששוללת אפשרות הרשעה סבירה של המבקש, אם לאו.

כשהוריתי לב"כ המשיבה שלא להתייחס לאפיק הראשון, כוונתי היתה שאינני סבורה ששופט שיושב במעצרים יכול לשקלל את חומר הראיות, אפילו מבלי לקבוע את מהימנות העדים ונראה לי שגישה זו הסתמנה גם בין השיטים בטיעוניו של ב"כ המבקש.

מה שנותר, אם כן, לדיון זה האפיק השני, כלומר, האם יש להקל בתנאי מעצר הבית של העורר, בהתחשב בכך שאכן חומר הראיות נותר כפי שהיה ואולי נחלש במקצת, והמשפט עדיין מתמשך כשלא ניתן "להטיל אשמה" לא על צד זה או אחר ולא על דרך התנהגות ביהמ"ש.

כפי ששמעתי, ישנם תאריכים קרובים בחודש ספטמבר, 8 במספר, שלאחריהם בודאי יידחה התיק לסיכומים לצורך הכרעת הדין, דבר שמשהה את הדיון בו לתקופה נוספת שלא ניתנת להערכה מדויקת, אבל בודאי מספר חודשים.

הן במסגרת הבקשה לעיון והן בטיעונים שבפני הסתבר, כי למבקש יש מספר מפקחים שבעצם מלווים אותו 24 שעות ביממה. מפקחים אלה מלווים אותו לעבודה וממנה, כשבעבודה קיימים ערבים שגם הם אמורים להודיע על הפרת תנאי המעצר, במידה ואלו יופרו.

אומנם כיום אפשר ללכת "בשוק העיר" גם אם חשד של מעשה עבירה חמור מוטל על כתפיו או על ראשו של חשוד מסוים, אבל אני סבורה שהציבור אינו אוהב מטיילים מהסוג הזה ועל כל פנים, בסוג כזה של עבירות צריך לנהוג בזהירות מרובה על-מנת להתיר את המוסרות ובייחוד שהשינוי המשמעותי שלטעמי קרה, זה שהמשפט מתנהל יותר מאשר תוכנן אולי באופן מקורי.

לאור כל זאת ולאור העובדה שקיימים מספר מפקחים, נראה לי שההקלה היחידה האפשרית היא, שהמבקש לא ילווה על-ידי מפקחים לעבודה וממנה, אבל האחראים עליו: הערבים בעבודה ובבית רעייתו, ידווחו למשטרה במידה והוא לא יגיע לעבודה עד שעה 09:15 ובמידה והוא לא ישוב לביתו עד שעה 21:30 ובתנאי שהוא יצא אכן מהעבודה בשעה 20:00.

במילים אחרות, הפיקוח לגבי נסיעה לעבודה וחזרה ממנה מוסר, כשהחובה מוטלת על המבקש לעשות את הדרך ישירות וללא סטיות מהבית לעבודה וחזרה, ועל הערבים לפקח ולהודיע באם  הוא לא יחזור בשעות המתאימות.

 

ניתנה היום י"ב בתמוז, תשס"ה (19 ביולי 2005) במעמד הצדדים