כל אהבה שהיא תלויה בדבר - בטל דבר בטלה אהבה, ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם.

איזו היא אהבה התלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן.

א"ר יוסי בר חנינא: התוכחה מביאה לידי אהבה, שנאמר "הוכח לחכם ויאהבך". (משלי ט)

רבי יוסי בר חנינא אמר: כל אהבה שאין עמה תוכחה אינה אהבה.

אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב? [מה כוונת הכתוב?] "השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני"?(שיר השירים)

אמר רבי פנחס אמר רבי יהודה "השבעתי אתכם בנות ירושלים" - הנשמה אומרת לאותם הנשמות הזוכות ליכנס לירושלם של מעלה, והם הנקראות "בנות ירושלים" על שזוכות ליכנס שם. ולפיכך הנשמה אומרת להם השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי דא קודשא בריך הוא. =[שהוא הקדוש ברוך הוא.]

רב אמר: זה זיו אספקלריאה של מעלה, מה תגידו לו שחולת אהבה אני ליהנות מזיו שלו ולהסתופף בצלו.

רב הונא אמר: שחולת אהבה אני, אותה התשוקה והכסוף שכספתי בעולם על הכל לפיכך אני חולה.

ר' יהודה אמר: זו אהבה שאוהבת הנשמה לגוף דכיון שנשלם קצו של גוף - אותם הימים שנגזרו עליו.

על הפסוק השני בפרשת "שמע" (קריאת שמע, י.ז.) - "ואהבת את ה' אלהיך בכל-לבבך ובכל-נפשך ובכל-מאדך" (דברים, ו/ה) דורש ר' עקיבא שהוא הדמות המרכזית של התורה שבעל-פה, "בכל-לבבך ובכל-נפשך" - אפילו נוטל את נפשך.

נזכיר כי ר' עקיבא עצמו מת על קידוש-השם, כאשר נידון על-ידי מלכות רומי הרשעה, להיות ניסרק במסרקות של ברזל. כאן המקום לציין כי קיימת גם הגירסא המצויה בכתבי-יד ובכמה מן הדפוסים - "אפילו נוטלין את-נפשך", ושתי גירסאות אלה אינן אומרות אותו דבר.

במיקרה הראשון לפי הגירסה 'נוטל', מדובר על מסירות נפשו של האדם הרואה עצמו ניפגע על-ידי אלוהיו, ובזה הריהו עומד בנסיון של אברהם-אבינו ואיוב; ואילו במיקרה השני, לפי הגירסה 'נוטלין' - מדובר על אדם הניפגע על-ידי שונאי ישראל, ואין הוא זוכה לתשועת ה', והצד השווה בשני מיקרים אלה הוא בכך, שהאדם נדרש למסור נפשו על אהבת ה'.

הגמרא מספרת על ר' עקיבא: 'בשעה שהוציאו אותו להריגה, זמן קריאת-שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבנו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "בכל-נפשך" - אפילו נוטל את נשמתך; אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?

היה מאריך ב"אחד", עד שיצתה נשמתו ב"אחד. (ברכות,סא,ב).

באהבה,

יוסף זהר