(שילוב של טקסטים מאת ר' עקיבא, הרמב"ן והנחמן)

פקח עינינו 'למעלה מן המקום הזה' ונהיה

כ 'מעט המחזיק את המרובה' ונדמה לזה

שענפיו מועטין ושרשיו מרובין כאילן,

שממקום אמת

כל הרוחות שבעולם מזיזות אותו אינן

והיה כעץ שתול על מים, שיש בו חכמה ויראה

ועל יובל ישלח שרשיו, שכל מעשיו באהבה

ולא יראה כי יבוא חום, שעלתה על ליבו ענווה

והיה עלהו רענן, שמעשיו מרובין מחכמה

ובשנת בצורת לא ידאג, ושורה עליו שכינה

ולא ימיש מעשות פרי, וזיו וכבוד וחיי עולם הבא

שהכל צפוי והרשות נתונה

ונברך ונודה 'הכל לטובה'