בהיותנו ילדים נהגה סבתא עליזה לספר לאחותי מיכל ולי סיפורים סביב שולחן האוכל.
מהסיפורים הקסומים על מקומות רחוקים, יערות ואנשים מופלאים, שרד בזיכרוני סיפור אחד, הסיפור על קערת הקסמים. לימים מצאתי גרסא דומה של הסיפור משולבת באחד מהנוסחים הרבים של 'מעשה בשבעה קבצנים' של ר' נחמן מברסלב.
שוב ושוב אני חוזר למעשייה המופלאה ושואב מימנה תעצומות נפש ותובנות כיצד לנהוג בחיי. בייחוד ברגעים שבהם אין למי לפנות דומה שהקריאה במעשייה כמוה כקריאה לעזרה שתמיד נענית.
את הדחיפה לעבד את המעשייה לסיפור ילדים נתנה לי זיוה, אחותו הגדולה של אבא ז"ל. ברגע הראשון כשאמרה לי, אחרי שקראה את סיפורי למבוגרים, אתה צריך לכתוב לילדים, כמעט ונעלבתי. יותר מאוחר נזכרתי כמה הבנות דבקו בסיפור קערת הקסמים וסיפרתי על כך ועל הרעיון של זיוה לסבתא הדסה.
סבתא הדסה מייד אמרה שזה רעיון נפלא ועלי לעבד את המעשייה אחרי הקראה לבנות. עוד באותו ערב ובהתלהבות רבה התחילה המעשייה המתחדשת לרקום מילים למשפטים בהתלהבות של ילדים.
הקסם הקדום מחלחל מייד לנפשות הצעירות והאינטראקציה המשולבת האירה את עיני איזה יופי יש בדרך הפשוטה להבין לקריאה וכמה חכמה אנושית בסיסית גלומה בסיפור.
היחס לזר ולחריג, נתינה וקבלה, החכמה והנדיבות והתובנה שהדברים אינם תמיד כפי שהם נראים ממבט ראשון ושטחי, הם מעט מן המסרים שחלחלו כמו מעליהם.
הסקרנות והצימאון להמשיך ולשמוע העידו יותר מכל על הצלחת הרעיון לעבד את הסיפור לילדים, ולראייה הילדות אוהבות לנחש את המשך העלילה כמו גם לחלק את מתנות החתונה המיוחדות לאנשים אותם אנחנו אוהבים.
הסיפור המוגש לכם בזאת הוא מתנתנו לכם.
הזהרים